אני לא מאמינה שעשיתי את הטעות הזאת. נכון, הילדים התחננו, נכון הגלגל הענק לא נראה גבוה במיוחד מלמטה, אבל אלוהים אדירים, הלוא אני מכירה את עצמי ויודעת שאפילו עם הנוף מחלון הקומה השנייה אני מסוכסכת. עכשיו אני יושבת לי בפנים חיוורות בין שני ילדי הקטנים, העיניים שלי עצומות בחוזקה, ראשי סחרחר וליבי דוהר כמו במרוץ סוסים. הילדים מביטים בי ברחמים, בני בן השלוש אוחז בידי הימנית ובתי בת החמש אוחזת באחותה השמאלית, ושניהם מנחמים אותי שרק עוד סיבוב אחד אמא, וזה יגמר..