יש דבר כזה, או שאני המשוגעת היחידה בישראל?
אני רועדת מנישואין ומכל קשר רציני. זה לא שאני נמנעת לחלוטין מסביבת גברים, לגמרי לא. ויש לי פעמים שאני הולכת ברחוב, ורואה מישהו שאני אומרת לעצמי: וואלה, נראה אחלה גבר. היה מעניין להכיר אותו.
אבל שום דבר מכל זה לא עוזר לי לרצות להמשיך הלאה. כאילו, בכיף להישאר חברים, לצאת לבלות ביחד, וזה.
אבל שום דבר מעבר. לא חיים ממש משותפים בבית אחד, בשום אופן, ובטח לא לעלות למיטה ביחד.
ושוב, זה לא שאני מעדיפה בנות. בכלל לא, ויש לי ידידים מהמחלקה הגברית (...) אבל הכל עד גבול מסוים ומוגדר מאד.
אני מרגישה מאד שונה בחברה, כשלכל אחת יש חבר אחד לפחות, וכולם מספרים חוויות ליליות מטורפות.
אני לא מקנאה בהן בכלל, כי אני לא מרגישה שאני רוצה את זה. מגעיל אותי הקטע ואני בסתר ליבי די מרחמת על חברות שמספרות לי דברים בהתרגשות.
אבל השוני קשה לי מאד. (ובפרט הנשמות הטובות שטורחות כל פעם לשאול בעיניים גדולות: מה עוד אין לך חבר, כאילו, ממש?)
מה עושים? |
